מטולה נ' מגדל חב' לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

1.התובעת, ילידת 1954, מורה לחינוך גופני במקצועה, תובעת לחייב הנתבעות לפצותה בגין נזקי גוף שנגרמו לה, לטענתה, בשתי תאונות דרכים.

יוער, כי התביעה הועברה לטיפולי בשנת 2007.

2.התאונה הראשונה ארעה ביום 05.05.1993 (להלן: "התאונה הראשונה"), כאשר התובעת נהגה ברכב מ.ר. 04-366-21, שבוטח על ידי הנתבעת מס' 1 (להלן: "הרכב"). התאונה השניה ארעה ביום 31.01.1995 (להלן: "התאונה השניה"), ברכב שבוטח על ידי הנתבעת מס' 2.

לטענת התובעת, במהלך התאונה הראשונה נחבלה בראשה, בצוארה ובגבה, איבדה את ההכרה, והקיאה מספר פעמים. ביום התאונה לא פנתה התובעת לבית החולים, ורק למחרת, ביום 06.05.1993, משגברו כאביה, פנתה לבית החולים "סורוקה".

לטענת התובעת במהלך התאונה השניה, נפגעה בגבה. ממקום התאונה פנתה התובעת למרכז הרפואי "ברזילי", שם אובחנה כסובלת מצליעה קלה ברגל שמאל, ומרגישות בעמוד שדרה גבי-מותני.

בשלב זה, אין מחלוקת לענין התרחשות התאונות, והצדדים חלוקים בשאלת הנזק.

3.התובעת הגישה בקשה למינוי מומחים רפואיים בתחומים, נוירולגיה, אורטופדיה ופסיכיאטריה. בהסכמת הצדדים, מונתה פרופ' אסתר כהנא, כמומחית מטעם בית המשפט בתחום הנוירולגיה.

פרופ' כהנא, העריכה את נכותה של התובעת, בשיעור של 10% מותאם לסעיף 34ב' לחוק הביטוח הלאומי. בין היתר נאמר בחוות הדעת:

"כל התלונות על הגב החלו חודש וחצי אחרי התאונה ולא ברור מה הקשר שלהם לתאונה, בתאונה השנייה הייתה חבלה בגב והופיעו תלונות של החמרת כאבי הגב אבל בסופו של דבר מצבה לא השתנה באופן יסודי וכיום התלונות שלה דומות לאילו שהיו לפני התאונה השניה.

ברור לי שלחולה היתה תגובה קשה נפשית לתאונה. לא מצאתי ממצאים ברורים אורגנים גם בבדיקת הגב והגפיים התחתונות. אני מעריכה את נכותה מהתאונה הראשונה כתגובה נפשית עם כאבי ראש וחוסר רכוז, אי יציבות נפשית 10% לפי 34 ב' של חוק הביטוח הלאומי."

ביום 14/05/2003, מונה ד"ר אלכס שפירא, כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורטופדיה.

ד"ר שפירא, העריך את נכותה הצמיתה של התובעת, בשיעור של 42.4%, על פי הפרוט הבא: הגבלת התנועות בעמוד שדרה צווארי בצורה בינונית - 20%, הגבלת התנועות בעמוד שדרה מותני בצורה קלה – 10% ונזק שרשי צוארי, שיתוק חלקי בצורה קלה בקבוצת שורשים מימין – 20%.

ביום 17/10/2004, נחקר ד"ר שפירא על חוות דעתו. בין היתר העיד:

"אם אתה אומר לי שיש יותר תיעוד רפואי על פגיעה צווארית בתאונה הראשונה מאשר בתאונה השנייה אני משיב שזה נכון. יש מקום לתקן, פגיעת הצוואר לפי התיעוד כנראה ששייכת יותר לתאונה הראשונה מאשר השניה".

ובהמשך:

"לשאלתך איך נתתי 20% נכות כאשר אני מציין כח גס שמור, אני משיב שמבחינה עקרונית, בבדיקה כתוב ירידה בתחושה באקפסט לטרלי של זרוע ימין ואגודל ימין, כלומר יש לתובעת פגיעה תחושתית שזה גם דבר המפריע בתפקוד למרות שזה לא שיתוק מוטורי. מבחינת החקיקה זה נזק שורשי צווארי, שיתוק חלקי בצורה קלה, זה במידה קלה שיתוק. יש פגיעה תחושתית שנחשבת לפגיעה עצבית ונחשבת לצורה מסויימת של שיתוק".

"נמצאו שלושה בלטי דיסק. לשאלתך אם הם טראומטיים או ניווניים, אני משיב שיכול להיות טראומטי, שתוצאות התהודה המגנטית כל שלושת בלטי הדיסק שייכים לתאונות, אני משיב שיש סבירות גבוהה לכך שאחד מבלטי הדיסק נגרם מטראומה משמעותית בעבר, לפחות אחד.

לשאלתך האם יש בבדיקת ההדמיה של שנת 2000, יש הסבר רפואי למה שלתובעת תהיה הגבלה בינונית, אני משיב שהאם. אר. איי הוא חמור. יש פה שלושה בלטים אני מניח שאחד מהם נגרם מהטראומה".

הנתבעת מס' 1 ביקשה לפסול את חוות דעתו של פרופ' שפירא, משום שלטענתה לא הכריע בשאלת תרומת כל אחת מהתאונות למצב התובעת. בהחלטתה מיום 13.01.2005, קבעה כב' הש' בהט: